מעמדה של המוזיקה האמנותית הקלסית
המאה ה20 התאפיינו בפריצה אדירה של סגנונות תרבות רבים ומגוונים. הבולטים שבהם הם סגנונות המוזיקה השונים שהתגבשו בתחילת המאה ה20. ריבוי הסגנונות המוזיקליים יצרו שפע אדיר של היצע מוזיקלי המתאים לכל שכבות האוכלוסייה באשר הם. אולם, ריבוי סגנונות יצר בלית ברירה צורך מיידי מצד צרכני תרבות לבדל את התרבות הגבוהה מול התרבות הנמוכה. קרי, היה צורך לגבש דוקטרינה תרבותית מוזיקלית שתציג את הקריטריונים שיצביעו על מאפייניה של מוזיקה גבוהה מול מוזיקה קלה או מוזיקת פופ. מה היה הצורך הזה? מה מקורה? הרי טעמים תרבותיים הם הבניות אנושיות סוציולוגיות ואין הם בהכרח יכולים ליצור חיץ זה. מטרת מאמרנו היא לדון במגמותיה של המוזיקה האמנותית במאה האחרונה בכמה אנפין.
המסורת המוזיקלית של התרבות המערבית ראשיתה בשלהי ימי הביניים. עת החלו יוצרים להבדיל עצמם מן השירות הכנסייתי המסורתי והחלו לעסוק ביצירה מוזיקלית חילונית וחופשית. מגמה זו התפתחה וצמחה עד שהגיעה לכדי הבשלה בימי הרנסנס. שם החלו להתגבש תיאוריות מוזיקליות המכוונות כיצד יש לחבר מוזיקה גבוהה. כלומר, מוזיקה אינסטרומנטלית או ווקלית בעלת אוריינטציה אמנותית שקולה, מתוחכמת ואסתטית. הנהירה אחר מסורות מוזיקליות אלו היו מנת חלקם של המורמים מעם. כלומר, מי שנמנו עם מעמד האצולה דאגו לצרוך מוזיקה קלסית אמנותית ואילו המון העם צרך מוזיקה עממית ופשוטה. חיץ זה היה ברור ולא ערבבו בין השניים. אלא שעם עליית המעמד הבורגני באירופה של המאה ה19 צמחה לה גם הנהירה ההמונית של מעמד זה שהלך וצבר כוח ומקום אל עבר המגמות המוזיקליות הגבוהות. מעתה גברה הפופולריות למוזיקה קלסית ואיכותית מצד רבים מן העם. בשל כך החלו יוצרים רבים ביניהם מלחינים פסנתרנים, כנרים או מצנחי תזמורות להופיע בקהלים גדולים שדרשו תדיר הופעות חיות של יוצרים אלו. הפופולריות הזו צמחה בעקבות החינוך המוזיקלי שהיה כמעט בכל בית מהמעמד הבינוני. הטעם המוזיקלי הקלסי בתקופה הרומנטית במוזיקה הייתה נחלת רבים. יוצרים כמו שופן הפולני או שומן שוברט ומנדלסון הגרמנים נהפכו לכוכבים של ממש.
אמרנו שהעלייה ברמת הפופולריות של המוזיקה הקלסית הייתה אודות לחינוך המוזיקלי שכל בית אירופאי ממוצע קיבל. אולם מה בדבר המציאות של ימינו? האם בעקבות ירידת קרנו של החינוך הקלסי המסורתי ירד קרנו של המוזיקה הקלסית האמנותית. האם מוזיקת הפופ הקלה תדרוס את נוכחותה של המוזיקה הקלסית.
אם נתבונן בראייה תרבותית אין ספק שנוכל לטעון שהמגמות מצביעות על הידלתלותה של המוזיקה האמנותית מעל בימת המופעים. צעירים רבים בימינו חסרי סבלנות לשמוע או לנגן מוזיקה גבוהה זו משום שהמאמץ השכלי, המנטלי והמיומנות הדרושה לצריכת מוזיקה זו דורשת השקעה ארוכת טווח ובעלת סבלנות רבה. ספק אם יש לדור הצעיר המשוטט במהירויות עצומות מנושא לנושא יכולת חיבור למוזיקה זו. הדור הצעיר נהנה מללכת לשמוע מוזיקה קצבית סוחפת ומהפנטת בתוך במסגרת הופעות חיות של האמנים האהובים עליהם שדואגים לעדכן אותם ברשתות האינטרנט או במסגרת לוח הופעות שלהם.
אלא שלדעת מבקרי תרבות, אנינות טעם בכל תרבות שתהיה ובכל מגזר משתבחת עם הגיל. הסבירות שצעירים אלו יטו אוזנם למשמע המוזיקליות הגבוהה תבוא ביום מן הימים בכל דור.
המסורת המוזיקלית של התרבות המערבית ראשיתה בשלהי ימי הביניים. עת החלו יוצרים להבדיל עצמם מן השירות הכנסייתי המסורתי והחלו לעסוק ביצירה מוזיקלית חילונית וחופשית. מגמה זו התפתחה וצמחה עד שהגיעה לכדי הבשלה בימי הרנסנס. שם החלו להתגבש תיאוריות מוזיקליות המכוונות כיצד יש לחבר מוזיקה גבוהה. כלומר, מוזיקה אינסטרומנטלית או ווקלית בעלת אוריינטציה אמנותית שקולה, מתוחכמת ואסתטית. הנהירה אחר מסורות מוזיקליות אלו היו מנת חלקם של המורמים מעם. כלומר, מי שנמנו עם מעמד האצולה דאגו לצרוך מוזיקה קלסית אמנותית ואילו המון העם צרך מוזיקה עממית ופשוטה. חיץ זה היה ברור ולא ערבבו בין השניים. אלא שעם עליית המעמד הבורגני באירופה של המאה ה19 צמחה לה גם הנהירה ההמונית של מעמד זה שהלך וצבר כוח ומקום אל עבר המגמות המוזיקליות הגבוהות. מעתה גברה הפופולריות למוזיקה קלסית ואיכותית מצד רבים מן העם. בשל כך החלו יוצרים רבים ביניהם מלחינים פסנתרנים, כנרים או מצנחי תזמורות להופיע בקהלים גדולים שדרשו תדיר הופעות חיות של יוצרים אלו. הפופולריות הזו צמחה בעקבות החינוך המוזיקלי שהיה כמעט בכל בית מהמעמד הבינוני. הטעם המוזיקלי הקלסי בתקופה הרומנטית במוזיקה הייתה נחלת רבים. יוצרים כמו שופן הפולני או שומן שוברט ומנדלסון הגרמנים נהפכו לכוכבים של ממש.
אמרנו שהעלייה ברמת הפופולריות של המוזיקה הקלסית הייתה אודות לחינוך המוזיקלי שכל בית אירופאי ממוצע קיבל. אולם מה בדבר המציאות של ימינו? האם בעקבות ירידת קרנו של החינוך הקלסי המסורתי ירד קרנו של המוזיקה הקלסית האמנותית. האם מוזיקת הפופ הקלה תדרוס את נוכחותה של המוזיקה הקלסית.
אם נתבונן בראייה תרבותית אין ספק שנוכל לטעון שהמגמות מצביעות על הידלתלותה של המוזיקה האמנותית מעל בימת המופעים. צעירים רבים בימינו חסרי סבלנות לשמוע או לנגן מוזיקה גבוהה זו משום שהמאמץ השכלי, המנטלי והמיומנות הדרושה לצריכת מוזיקה זו דורשת השקעה ארוכת טווח ובעלת סבלנות רבה. ספק אם יש לדור הצעיר המשוטט במהירויות עצומות מנושא לנושא יכולת חיבור למוזיקה זו. הדור הצעיר נהנה מללכת לשמוע מוזיקה קצבית סוחפת ומהפנטת בתוך במסגרת הופעות חיות של האמנים האהובים עליהם שדואגים לעדכן אותם ברשתות האינטרנט או במסגרת לוח הופעות שלהם.
אלא שלדעת מבקרי תרבות, אנינות טעם בכל תרבות שתהיה ובכל מגזר משתבחת עם הגיל. הסבירות שצעירים אלו יטו אוזנם למשמע המוזיקליות הגבוהה תבוא ביום מן הימים בכל דור.